פחות קללה יותר ברכה


תשמעו סיפור מדהים,
פעם מזמן מזמן…לפני אלפי שנים, היה מלך בשם בלק מלך מואב,
ולמרות שהוא היה מלך ולא היה חסר לו כלום,
הוא פחד שבני ישראל יעברו בארצו, ואולי יפגעו בו ובבני עמו.
הוא כל כך פחד, עד שהוא ביקש מחבר שלו בלעם שיבוא לקלל את ישראל.
אז בלעם חבש את אתונו ויצא לקלל,
אבל בדרך הוא פגש את מלאך ה' שנעמד בדרכו כדי למנוע ממנו מלבצע את המשימה שאותה הוא יצא לבצע.
הסיפור הזה התרחש פעם מזמן מזמן…לפני אלפי שנים, לא רלוונטי לחיים שלנו היום….
באמת? אתם בטוחים?
בואו נקשיב שוב ונקרא בין השורות של הסיפור…
בכל פעם שאנחנו פוחדים על מקומנו,
בכל פעם שחוששים מפלישה דמיונית (ורק דמיונית) לטריטוריה שלנו,
לפרנסה שלנו, להישגים שלנו.
בכל פעם שמרגישים מאוימים ממתחרים שקיימים רק בראשנו הקודח,
בכל פעם ששוכחים שההצלחה של האחר, איננה אף פעם על חשבוננו,
בכל פעם כזו – אנחנו בלק המבוהל.
בכל פעם שהפתרון היחיד שעולה על דעתנו ברגעי מצוקה, הוא לשבור ולקלל,
בכל פעם שהבהלה בתוכנו, שולחת שליחים כדי לייצר חורבן,
בכל פעם כזו- אנחנו בלק המלך שמבייש את כתרו
ושולח את זקני מואב לקרוא לבלעם.
בכל פעם שאנחנו מתפתים לצאת אל הדרך,
למרות שכל חושינו זועקים שהמעשה לא ראוי, לא הגון.
בכל פעם שמחפשים לגיטימציה הגיונית או חוקית למעשים שלנו,
במקום להקשיב לקול האמת שיודעת להבחין בין נכון ללא נכון.
בכל פעם שאנחנו נענים לקריאתו של בלק שבתוכנו –
אנחנו בלעם שחובש את אתונו ויוצא לקלל.
בכל פעם שאנחנו מסרבים להודות בטעות,
מסרבים לסגת כי האגו לא נותן לנו,
בכל פעם שמאבדים את הכבוד העצמי כי הכיבוד החיצוני מסנוור.
בכל פעם שהגאווה שלנו מצליפה בכל מי שמסרב לשתף פעולה עם חגיגת ההרס שלנו,
בכל פעם שממשיכים להתעקש ומסרבים לראות את מה שכל אתון פשוטה יכולה לראות- אנחנו בלעם הפתטי שמכה את אתונו.
ובכל פעם,
שלמרות הפחדים, וההתעקשות, והטיפשות והעיוורון שתוקף אותנו,
ובניגוד לכל הציפיות ולכל הנסיבות, אנחנו מצליחים להתעלות על עצמנו
ובוחרים לברך במקום לקלל… אז מתרחש נס של גילוי העוצמה שלנו.