Too Much Information


TOO MUCH INFORMATION
מכירים את המושג הזה?
זה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני קורא את פרשת תזריע מצורע:
יותר מדי מידע, הרבה יותר מדי, כל כך הרבה מידע על….צרעת.
כל הצורות, כל הנגעים. אחד אחד הם עולים ונחשפים לפרטי פרטים,
אכן מראות קשים.
יש משהו מעורר תמיהה בדרך הבלתי מתרגשת,
בה התורה כותבת את כל הפרטים הלא אסתטיים על הצרעות למיניהן,
בדיוק באותה דרך בה היא כותבת טקסטים עמוסי מילות קדושה ומעוררי השראה.
יכול להיות שמנסים לרמוז לנו משהו?
התורה מקבלת כמובן מאליו, את הקירבה הזו בין הקודש לחול, בין הגבוה לנמוך.
בין הנגע לבין היופי, בין מעורר ההשראה לבין הבזוי.
התורה מדברת על שני הקצוות הללו באותו האופן – ענייני וישיר.
אולי התורה רומזת לנו שאנחנו אלו שעושים את החלוקה בין הבזוי
למעורר ההשראה, בין המושלם לפגמים.
רק אנחנו עושים עניין מהפגמים שלנו, מנסים להסתיר אותם או מתביישים בהם.
רק אנחנו רואים בפגמים שלנו משהו שלא ראוי לדבר עליו,
במקום לראות בהם עוד גוון שלנו, ללא שיפוט, ופשוט להתבונן בהם כפי שהם.
דווקא האופן הענייני בו התורה מפרטת את נגעי הצרעת ודרך הטיפול בהם,
מאפשרת לטפל בנגעים הללו.
כשחושבים על זה, הפרשה הזו היא ממש הנחייה טיפולית לנפש שלנו:
"שימו על השולחן הכל, גם את הקדושה שלכם
וגם את הצדדים הפחות מחמיאים שלכם – מה שאתה מגדירים כפגמים.
שימו הכל זה לצד לזה, המקומות הגבוהים והמקומות הנמוכים שלכם,
והתבוננו בהם באופן האופן בדיוק.
התבוננות שאינה נושאת שיפוט, כי מה שבאור לא מפחיד.