אש התמיד או אש התדמית


נו, מה חדש לאחרונה? התחלתם אולי דיאטה חדשה? או אולי יש איזו התאהבות מלהיבה חדשה?
או מקום עבודה חדש?
איזה כיף זה משהו חדש. ההתלהבות, הברק, המרץ, האש……..
אבל בכנות, מה קורה אחרי כמה זמן?
לאן האש נעלמת? איפה ההתלהבות והמרץ והרצון הבוער שהיה בהתחלה?
טוב ששאלתם, כי בפרשת צו מדברים על זה השבוע:
"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
"אש תמיד", איזה ביטוי מדהים. לא אש רגעית, לא אש זמנית, אנחנו מצווים על "אש תמיד".
מאתגר מאוד. כי זו לא בעיה לייצר אש ראשונית,
הבעיה היא לשמור על האש שתהיה אש תמיד, שלא תכבה.
קל להתחיל עבודה חדשה בהתלהבות גדולה, קל להתאהב או להפסיק לעשן –
אבל ההתמדה…כמה קשה להתמיד, ולשמור על הגחלת הבוערת לאורך זמן.
התורה יודעת את זה, ולכן היא מנסה ללמד אותנו משהו על איך לשמר את אש התמיד.
"צו את אהרון ובניו" נאמר למשה בפרשה.
צו את נקודת הכהן הפנימית שקיימת בכל אחד ואחד מאיתנו.
בכל אחד ואחת מאיתנו, קיימת נקודת כהונה, נקודה פנימית קדושה שאינה תלויה בדבר.
בשביל לשמור על אש התמיד שבנו, אנו צריכים לפנות לאותה נקודה כהונה פנימית.
באמצעות האישיות הפרטית שלנו קשה להתמיד ולשמור על אש התמיד,
כי האישיות שלנו נתונה להשפעות, למצבי רוח, היא מחפשת כל הזמן התלהבויות חדשות.
כוח ההתמדה שלנו, כוח "אש התמיד" שלנו, מצוי בנקודת הקדושה פנימית שלנו.
והפרשה ממשיכה לצוות "ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר".
נקודת הכהונה שבנו יודעת גם את סוד העיתוי. לחדש את האש אחרי הלילה,
אחרי רגעי המשבר והחשכה שתוקפים אותנו,
בדיוק במידה הנכונה ובדיוק בעיתוי הנכון.