מה זה אומר באמת לשבות?


"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה".
מצווים עלינו בפרשת ויקהל.
וואלה, אשכרה מצווים עלינו לנוח.
איזה כיף. החלום הגדול של רובנו, פעם בשבוע אנחנו מקבלים גימלים,
אישור רשמי מהרופא הראשי שאומר לנו: שבו תנוחו, אל תעשו כלום.
כמה פעמים אמרנו לעצמנו:
"יום אחד, אני אפרוש, אפסיק לרוץ כמו משוגע, ואשב לנוח…"
אז הנה, אומרים לנו: למה יום אחד? תעשו את זה עכשיו.
פעם בשבוע יש לכם אישור לפרוש ולשבת לנוח.
ומה אנשים עושים? עובדים הכי קשה בשבת.
לא רק שצריך לטייל בנחל אלכסנדר…צריך גם לצלם ולתעד,
להעלות לאינסטגרם ולפייסבוק תמונה של המשפחה המאושרת
אוכלת ארוחת בוקר על שפת הנחל.
ובשביל זה, צריך להושיב את כולם ולגרום להם לחייך בזווית הנכונה…
בכל זאת, זה עולה לפייסבוק, כולם רואים, וכולם צריכים לראות שיש לי
חיים מאושרים.
אז צריך לביים היטב את התמונה…. וואו, כמה עבודה.
כן, רוב האנשים עובדים קשה מדי בשבת, בלי לשים לב.
עובדים בשימור התדמית שלהם, עובדים בלמצוא חן,
עובדים בלקבל אישור שהחיים שלהם שווים.
לשמור שבת זה ציווי קשה,
לא בגלל שהאוכל לא טעים כשהוא מחומם על פלטה,
אלא בגלל שזה ציווי שמבקש מאיתנו דבר כמעט בלתי אפשרי:
להפסיק את כל הרעש והפעולות החיצוניות שאנחנו עושים, כדי להרגיש ראויים.
הציווי אומר לנו: תעצרו, תפסיקו הכל עכשיו. תנוחו מכל מרוץ ההוכחות היומיומי שלכם, ופשוט תהיו.
פעם בשבוע, בשבת, תנו לעצמכם תזכורת על מי שאתם במקור,
על מי שאתם בלי כל התפקידים, התדמיות והציפיות.
"וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה".
הציווי הזה, יותר משהוא נועד להזכיר לכם את קדושת השבת,
הוא נועד להזכיר לכם את קדושתכם.