אל תהיה מאושר, תהיה מאשר


"כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד…"
כך פותחת פרשת משפטים.
תחשבו על זה רגע, זו פתיחה די מוזרה,
הרי בני ישראל כרגע יצאו ממצרים. עזבו חיי עבדות של סבל גדול,
השתחררו לאחר הרבה אנחות ותחנונים לבורא עולם.
לא נראה הגיוני שמישהו מהם מעלה בדעתו לבחור להיות שוב עבד עברי.
ובטח שלא הייתי חושב לפתוח את פרשת משפטים בדיני עבדות,
זה הרי אמור להיות כבר לא רלוונטי.
ובכל זאת, החוק הראשון בפרשה עוסק בכללי התנהלות עם עבד עברי.
מה בורא עולם יודע על נפש האדם שאנחנו מסרבים לראות?
מה הוא רוצה לומר לנו על הצורך שלנו להשתעבד?
מה משעבד אותנו והופך אותנו לעבד עברי מודרני?
אצל חלק זו הקריירה, אצל אחרים זה עיסוק אובססיבי בספורט או באכילה,
אצל רבים מהדור הזה, זה השעבוד לפייסבוק או אינסטגרם…
אבל כל אלו הם רק המעטפת החיצונית לשעבוד האמיתי שנמצא שם עמוק בתוכנו:
השעבוד לצורך שיאהבו אותנו, שיאשרו אותנו.
והאבסורד הוא שככל שמשתעבדים לאהבת הזולת, כך שונאים יותר את הזולת, כל זולת שקיומנו תלוי בו.
כי ברגע שהופכים להיות אסירים ביד הזולת, תלויים באהבתו לאישור קיומנו,
אי אפשר באמת לאהוב אותו, כמו שאסיר אינו יכול באמת לאהוב את הסוהר שלו.
ברי סחרוף ידע על מה הוא מדבר כשהוא שר:
"כולנו עבדים אפילו שיש לנו כזה כאילו,
כולנו מכורים של מישהו שמבקש עכשיו תרגישו".
אז נכון, הרגע בני ישראל יצאו ממצרים,
אבל נותן התורה יודע שזה רק הצעד הראשון,
עכשיו צריך להוציא את מצרים מבני ישראל.