איך התקוה לוודאות כובלת אותנו


אז איך הוא נראה לדעתכם?
איש זקן עם עיניים טובות וזקן לבן?
או אולי הוא רציני וחמור סבר עם שוט ביד?
ודאות.
זה אולי הצורך הגדול ביותר של האדם מאז ומתמיד.
ודאות שתרגיע את החרדה הגדולה ביותר שלנו:
אין לנו שליטה על מה שקורה.
והדרך שלנו לודאות עוברת דרך הגדרות.
תנו לנו הגדרה, משהו שנוכל לאחוז בו, שנוכל להסביר לעצמנו.
תנו לנו תמונה. תמונה עם קווים ברורים.
"לא תעשה לך פסל וכל תמונה",
מצווה עלינו הדיבר השני מבין עשרת הדיברות בפרשה.
ולרובנו, גם לי, במשך שנים זה נשמע כמו ציווי מפחיד,
ציווי שמי שמפר אותו צפוי לעונש.
אבל האמת שאם אנחנו זוכים לצלול פנימה לדיבר הזה,
אנחנו מגלים שהציווי הזה דווקא משחרר אותנו מעונש.
העונש שאנחנו מטילים על עצמנו בכל פעם שאנחנו מתעקשים
לאחוז בהגדרה, לאחוז בתמונה.
כל ניסיון לאחוז בתמונה או פסל שיעניקו לנו ודאות, עושים בדיוק את ההיפך,
זה מזין את החרדות שלנו ומעצים אותן.
אין ודאות. אין תמונה. אין הגדרה.
עכשיו אפשר לשחרר ולהתחיל לחיות.
ללמוד להיות בביטחון במקום בשליטה. כי שם מצויה השמחה.
"ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים", נאמר בפרשת יתרו.
דווקא שם בערפל ההוא שלא רואים בו כלום, שם מצוי האלוהים.