איך זה שבורא עולם צריך 10 מכות מול פרעה בשר ודם?


אם תחשבו על זה, זה די מוזר.
הרי בורא עולם הצליח לייצור עולם מאפס.
הכל, כולל הכל: שמיים, ארץ, ים, יבשה, חיות, בני אדם…
אז איך זה שפרעה אחד בשר ודם, עומד מולו,
ואלוהים זקוק לעשר מכות כדי לגרום לו לשחרר את בני ישראל ממצרים?
הרי הוא יכול היה להכניע את פרעה בקלות, במחי יד אחת.
הוא יכול היה לחסוך לבני ישראל הרבה סבל, ולעשות שירות טוב יותר לשמו הכל יכול,
ובכל זאת – הוא נזקק לעשר מכות כדי להכניע את פרעה.
ואכן, כשמסתכלים על זה כך, זה באמת בלתי הגיוני.
את חוסר ההגיון הזה ניתן לפתור, כשמסתכלים על הפרשה במשמעות הפנימית שלה.
פרעה, הוא המשעבד הפנימי שלנו. זה שמיצר את צערנו ומשעבד אותנו.
אותיות פרעה מרכיבות כמה מילים: פֹּה רע, הפרעה, עורף (מלשון קשה עורף).
כולם קשורים זה בזה. כשרע לנו, כשהאיזון שלנו מופר, כשהצרות רודפות אותנו,
הגב מתכופף והעורף שלנו מתקשה, הצוואר נתפס.
"ויקם דור חדש שלא ידע את יוסף" כך פתחה הפרשה הקודמת.
יום אחד אנחנו מתבגרים ושוכחים את יוסף שבנו.
את אותו קול צעיר וחופשי שלא מאבד אמונה בדרכו, למרות שכולם מלעיזים עליו.
פתאום אנחנו מביטים במראה ולא מזהים את הדמות שניבטת ממנה.
איך צברנו כל כך הרבה "מוכרחים" ו"לא נעים",
איך השתעבדנו במו ידינו לכל כך הרבה דעות של הסביבה?
איך טיפחנו בתוכנו נוגש קטן שרודה בנו וכיבה את כל החיות שהייתה בנו?
הבעיה עם הפרעה הפנימי הזה, שלמרות שהוא רק מרכיב אחד קטן בתוכנו,
הוא עושה הרבה רעש, הרבה יותר מכוחו האמיתי.
הרעש הזה גורם לנו לאבד אמונה ביכולת שלנו להיות נאמנים לעצמנו.
הלואי ואפשר היה לפתור את זה ב"זבנג וגמרנו", אבל זה לא מחזיק.
האמת היא שכדי להשתחרר מדפוסים מזיקים שמלווים אותנו שנים,
נדרשת מחויבות שנובעת מנחישות. זה צריך להיות בדמנו (ובצפרדענו).
אף אחד לא יכול לבוא מבחוץ ולחסל עבורנו את פרעה במטה קסם,
גם לא האוהבים שלנו.
עד שלא נשתכנע שפרעה מזיק לנו, עד שלא נחליט לקחת את עצמנו בידיים,
עד שלא נפסיק להאמין לרווחים המדומים שהוא מבטיח לנו,
ובעיקר, עד שלא נסכים לותר עליו – זה לא יקרה מעצמו.
עובדה, יש אנשים שמסתובבים במשך שנים עם עורף תפוס.